מאת: גפנית פרידמן I 10.2.25 I 15:15
אתמול בערב ישבתי עם שרה, היא סיפרה לי איך פתאום, אחרי שבעלה נפטר, הבית שחיו בו 40 שנה הפך להיות גדול מדי. "הכל נשאר במקום", היא אמרה לי, "אותם חפצים, אותן תמונות, אבל משהו השתנה. הדממה נהייתה רועשת מדי".
זה סיפור שאני שומעת הרבה בעבודתי. לפעמים זה מגיע אחרי פרישה מעבודה, שפתאום אין את המפגשים היומיומיים עם החברים מהמשרד.
לפעמים זה קורה כשהילדים עוברים לחו"ל, או פשוט כשהשגרה העמוסה שלהם לא מאפשרת ביקורים תכופים.
איך מזהים את הסימנים:
כשההורה נמנע מאירועים משפחתיים, התרחקות מחברים ותיקים, שינויים קטנים בהרגלים, כשההורים מתחילים להתקשר לבני המשפחה מס פעמים ביום,
אלו חלק מהסימנים שמעידים על תחילתה של בדידות.
לפעמים זה מתחיל בוויתור על הליכת בוקר קבועה, או בהחלטה לוותר על מפגש חברים שבועי, "זה יותר מדי מאמץ," הם אומרים. אבל אני יודעת שמאחורי המילים הפשוטות האלה מסתתר סיפור מורכב יותר.
אני זוכרת את רחל, שהגיעה אלינו לפני שנה. "באתי רק לראות", אמר הבן היקר שלה, בדאגה וספקנות. היום, כשאני רואה את רחל מצטרפת בטבעיות לחוגי הספורט והחוגים השבועיים, או יושבת בלובי עם כוס קפה וחיוך, מוקפת בחברים חדשים, אני נזכרת במפגש הדואג עם יובל, הבן של רחל.
לב גנים, דיור מוגן עם פעילויות ומפגשים חברתיים
הבדידות בגיל השלישי היא אתגר אמיתי, אבל היא לא גזירת גורל. מניסיוני, יש כמה דרכים אפקטיביות להתמודד עם בדידות.
הנה מספר דרכים להתמודד עם בדידות – אם תתחילו לסגל ולו רק מקצת מהם- אני מרגישה שעשיתי את שלי:
• צעדים קטנים – כשמתייעצים איתי, אני לפעמים ממליצה להתחיל עם צעדים קטנים, לא חייבים לכבוש את ההר , אפשר לנהל שיחות טלפון, לפתח תחביבים, להירשם לחוג קבוע, הרשמה למנוי להרצאות והצגות.
• שגרה – קודם כל, חשוב לשמור על שגרה – אפילו משהו פשוט כמו שיחת טלפון שמייצרת משהו לצפות לו, אני ממליצה להכניס מספר פעולות בשבוע שייצרו שגרה ולא לוותר על השגרה.
• הליכה יומית – אין כמו הליכה יומית בשעה קבועה, השגרה של הליכה יומית, גם מרימה את מצב הרוח וגם יכולה להוביל למפגשים חברתיים קבועים.
• תחביבים וחוגים – חשוב להתמיד עם תחביבים ישנים, או אפילו להתנסות בתחביבים חדשים. מנסיוני, ראיתי איך חוג ציור פשוט יכול להפוך למפגש חברתי שבועי שכולם מחכים לו.
• מועדון גימלאים – במעודון גימלאים יש הרבה יתרונות, המועדון מייצר אירועים ומפגשים חברתיים, במועדון יש לפעמים חוגים והרצאות, ויש יציאה לטיולים.
• התנדבות – גם הדיירים שלנו, בלב גנים, לא מפסיקים להתנדב, וכל אחד מתנדב לארגון שקרוב ללבו. התנדבות במיוחד נותנת תחושת משמעות וחיבור לקהילה ובונה חברויות חדשות.
• טכנולוגיה – דיירי הבית שלנו משתתפים באופן קבוע בחוגים המשלבים טכנולוגיה שמאפשרת להם להיות חלק מקצב החיים החדש, שיחות זום, טיק טוק, אינסטגרם, AI, כל אלה הם כלים נהדרים לשמירה על קשר עם המשפחה ואפילו שיחת וידאו שבועית עם הנכדים יכולה להפוך לדבר שבשגרה.
• דיור מוגן – כמובן שתמיד אמליץ על קהילה וסביבה שמרגישה כמוך, עברה את החיים כמוך ויש לך איתה שפה משותפת, קהילה כזו תמיד אפשר למצוא בדיור מוגן, בטח ובטח כמו שלנו.
התפקיד שלנו הוא למלא בתוכן, משמעות ואהבה את המעגלים המתרוקנים ככל שאנחנו מתבגרים, וכדי למלא את הריק, ובזכות שלל סל הפעילויות והשירותים, החוסן האישי מתחזק ואיתו החוסן הבריאותי והמנטלי, כך שאנשים שחשו בדידות חוזרים לחייך, להיות פעילים, חיוניים, ביחד עם כולנו פה, בלב גנים.
"לאסוף חיוכים זו השליחות שלי" , אומרת גפנית
כשאני מסתובבת ברחביי לב גנים, אני רואה את זה קורה כל יום מחדש.
בקהילה קטנה של 120 דירות, כולם מכירים את כולם.
אין כאן את האנונימיות של מקומות גדולים יותר. יש כאן חיים אמיתיים, עם אנשים אמיתיים, שחולקים וחווים את אותן הדילמות והאתגרים שמביא איתו הגיל ה-3.
אולי זה נשמע פשוט מדי. אבל לפעמים הפתרונות הפשוטים הם הטובים ביותר.
צחוק משותף בקפטירייה, שיחה ספונטנית במעלית, או פשוט הידיעה שיש מישהו שמחכה לך לחוג של הבוקר – אלה הדברים הקטנים שעושים את ההבדל הגדול.
אם אתם מזהים את עצמכם או את יקיריכם בשורות האלה, אני מזמינה אתכם לשיחה. לפעמים השינוי מתחיל בצעד קטן אחד.
על הכותבת:
גפנית, יועצת לאיכות חיים בלב גנים מזה 15 שנה בדיור מוגן משפחתי "לב גנים" בנתניה.
כששואלים את גפנית מה היא עושה, היא משיבה: "אני אוספת חיוכים, כשדיירים חדשים מצטרפים לקהילת לב גנים החיוך תמיד עולה על פניהם מחדש, ואין כמו לאסוף חיוכים מידי יום."
להכיר אותנו יותר – מוזמנים לפה: https://levganim.co.il/gallery/
לקבוע עם גפנית סיור וכוס ☕: 1-800-360-003 או 6576*, ואפשר גם במייל: gafni@levganim.com
ותמיד אפשר להשאיר פרטים ואחזור אליכם: https://levganim.co.il/contact-page/
נתראה בקרוב❤️שלכם, גפנית.
